מלחמת השם על שבועות ל״א

1 ועוד אם איתא אלמא מספקא ליה והא אמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא כר' יוסי דאמר יחלוקו וכו' עד שראיתי לרב ר' משה בר יוסף שפירש כלשון הזה והא אמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא כר' יוסי דאמר יחלוקו אלמא כרב ושמואל סבירא ליה שזו השבועה יש לה עיקר ואע"פ שתקנת חכמים היא זו וכו' עד ומסתייע מעובד' דרב נחמן דאיקלע לסורא ואמר הבו דלא לוסיף עלה אלמא ס"ל דרב ושמואל: אמר הכותב ברבי עד מתי הוא עוקף עלינו את השמועות דהא מלתא קשיא לההוא פירושא והויא תיובתא לגמרי דכיון דרב נחמן אמר הבו דלא לוסיף עלה שמעי' מינה דאיהו ס"ל דשבועה דרבנן לית ליה עיקר כי היכי דנפסוד דמאן דלא מצי למשתבע דאי סלקא דעתך אית ליה עיקר אמאי לא יוסיף עלה והא איתא לדרב ושמואל ואינהו ודאי בכל מחויב שבועה דרבנן ס"ל הכי ור"נ גופיה סבירא ליה גבי חשודין הכי אלמא מוספינן עלה ואמאי לא לוסיף עלה וכי גזירה היא זו שלא נאמר כן אלא במקום זה או הלכה למשה מסיני היא ומאן דחזי סוגיא דשמעתא היכי מצי אמר הכי דהא גבי ערב ואחי קס"ד דלא להוסיף עלה משום מימריה דרב נחמן ואם איתא לדרב ושמואל היכי קא ס"ד למימר הכי אלא ודאי הכי קאמר דרב ושמואל ליתא ומיהו הואיל ונפיק מפומיהו לא לעקרי' לגמרי אלא דלא לוסיף עלה ועוד אם כן הא דרב ושמואל מתני' היא דהא רב נחמן כר' יוסי עבד וקא דיקת מינה דודאי כרב ושמואל ס"ל ורבנן נמי לא פליגא עלייהו בין לדידהו בין לרבותינו שבארץ ישראל וא"כ היכי אכפול בגמרא לדחוייה לדרב ושמואל במיתיבי והיכי אתו אמוראי למעקרה לגמרי והיכי אסיקנא לה בהלכה רופפת והא מתני' היא ועוד דהא להאי פירושה מאן דסבר חזרה שבועה לסיני אפשר דס"ל דר' אבא בדוכתא דהא רב נחמן סבירא כתרויהו וכמו שכתב הרב הזה ז"ל דאיתא לדרב נחמן ולדרב ושמואל ולדר' אבא כל חדא וחדא בדוכתא ואע"פ שחלקו רב ושמואל ור' אבא בפירוש משנתינו בחזרה שבועה למקומה היכן הוא מקום עיקר השבועה מר אלימא ליה שבועתא דרבנן עם חזקה דממונא ומר אלימא ליה שבועתא דאורייתא וזה א"א דהא דאמרי' בגמ' רבותינו שבארץ ישראל ר' אבא ומנא ליה הא דלמא ר' אבא גופיה אלימא ליה שבועה דרבנן עם חזקה דממונא דהא רב ושמואל ס"ל דר' אבא ואפ"ה אמרי' דשבועה דרבנן עם חזקה דממונא עדיפא ומנא ליה שרבותינו שבארץ ישראל ר' אבא מי איכא דלית ליה דר' אבא בנסכא דקא גמרא מינה בחשודים כלום ואי משום דאמרי' בפרק קמא דסנהדרין הכי מהא מלתא נפקא לן ותו דאמרי' בהדיא ולרב ושמואל האי שבועת השם מאי דריש ביה ואם כדברי בעל המאור ז"ל מאי קא מבעיא לן הא כר' אבא סבירא ליה בעלמא וכותיה מוקמי ליה ועוד מנא ליה דרב נחמן פשיטא ליה דאיתה לדרב ושמואל דלמא לעולם מספקא ליה והיינו דעבד עובדא יחלוקו משום דחד מחוייב שבועה דאורייתא בודאי ומשלם דהא גבי ההוא ליכא ספיקא ואידך פלגא הוה ליה ממון המוטל בספק והמוציא מחבירו עליו הראיה וזוזי היכא דקיימי ליקום שזה כלל גדול הוא בדין אלא ודאי מאן דסבר בעלמא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם על כרחיה סבר נמי הכא משלם דהא מ"מ מחוייב הוא ושבועת שכנגדו שנעשית לתקנתו אינה כאן ועל כרחו משלם דכיון דשניהם שוין בחשדן אין ב"ד מתנין בהן לעקור אותה מדין תורה הלכך רב נחמן דאמר יחלוקו לא ס"ל דר' אבא בשום דוכתא ולפום הכי דייקינן בגמרא אלמא מספקא ליה והא אמר רב נחמן יחלוקו ואי ס"ד איתא לדרב ושמואל דמי שמחויב שבועת הנוטלין שאינו יכול לישבע מפסיד היכי אמר יחלקו הא ודאי הוה ליה למימר מתוך שאינו יכול לישבע מפסיד ואינו נוטל דהא לא ס"ל כר' אבא אלא ש"מ סבר רב נחמן ליתא לדרב ושמואל אלא סבירא ליה כל שאינו יכול לישבע שבועת חכמים וליטול אוקמיה אדינא דאורייתא ובדרב ושמואל נשבעין שבועת יורשין ונוטלין וגבי חשודין כיון דעיקר דיניה בדאורייתא נמי שבועה היא חולקין ולא מפטר לגמרי וזהו דרכו של רבי' הגדול ז"ל שדחה לדרב נחמן מקמי הא דר' אבא ואע"ג דאמר רב נחמן בפרק השואל הכא במאי עסקינן כגון שיש עסק שבועה ביניהם אליבא דר' מאיר אוקמא למתני' כדקיימא לן בכל דוכתא סתם מתני' ר' מאיר וכמאן דמפרש חזרה שבועה למקומה למחוייב לה ומיהו איהו כר' יוסי סבירא ליה וכמה בלבל בכאן בעל המאור ז"ל בכלל דבריו שכתב אחרי הפירוש הזה שאין לזוז ממה שפסק הרי"ף ז"ל והלא לזה הפירוש איתא לדרב נחמן דקם ליה כר' יוסי והלכתא כוותיה בדיניה אבל חזר וראה עיקר כוונת המפרש זה הפירוש וכתב בסוף ההלכה וכבר כתבנו ראיות גמורות דרב נחמן פליג אדר' אבא הלכך ליתא לדרב נחמן כדברי רבי' הגדול ז"ל:

2 וכתב עוד ומכלל דבריהם אתה למד דלא ס"ל מאי דכתב הרי"ף ז"ל בכתובות על מאי דאפסיקא הלכתא כאבא שאול בן אימא מרים וכו' עד והכי מוכחא מלתא מסוגיא דשמעתא דהתם וכו': אמר הכותב באמת נראין הדברים כן אבל יש להעמיד דברי רבינו הגדול ז"ל משום דההיא אוקמתא דאוקמוה דבפלוגתא דאבא שאול ורבנן קא מיפלגי לא קיימא אמסקנא ואביי הוא דסבר הכי דכי אמרה אבא שאול בכל לשון נאמנות אמרה אבל לדידן לא קיימא לן אמסקנא דאוקמתא דאביי דהכי אמרי' התם אלא אמר רב פפא לאפוקי מדר' אלעזר ומחלקתו וכן כתוב בכולי נסחי ספרד ושל גאונים אלא הכי מפרשי' לה רישא אלא דקתני כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אפי' לא נעשית אפוטרופס אלא על פלכה ועל עסתה לאפוקי מדרבנן וסיפא דקתני אינו תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה לאפוקי נמי מדרבנן ומדרבי אליעזר ואם תאמר והלא בזמן שתובעת כתובתה לדברי הכל משביעין אותה היורשין ע"י גלגול איכא למימר דלרבנן אף על ידי גלגול אין משביעין אותה על פלכה ועל עסתה משום ההוא טעמא דאמרי' התם כיון דקא דיקת עלי כולי האי לא מצינא דאדור בהדך ואע"ג דבגמ' לא איתמר אלא למאי דקס"ד דר' אליעזר ע"י גלגול קאמר מעיקרא נמי ידעינן דרבנן אפילו מגלגול פטרי לה תדע מדלא קא מבעיא להו רבנן לכתחלה פטרי לה או אפי' ע"י גלגול פטרי לה אלא דקס"ד דטעמא דרבנן משום דלא מצית למידק ואתיא לידי שבועה שוא וכדאמרי' בעלמא נמנעו מלהשביעה וקס"ד נמי דר' אליעזר מחייב לכתחלה ומשום הכי אמרי ליה אין אדם דר עם נחש בכפיפה כלומר אודי לן מיהת דלכתחלה אינו משביעה ומפרקינן לעולם ר' אליעזר ע"י גלגול והכי קאמרי ליה רבנן אין אשה יכולה לדור עם בעלה המקפיד כ"כ שכן דרך בעלים מוותרין מקצת בכה"ג כדאמרי' גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אלמא בעל מחיל הרי למדת לפי דברינו דלא קיימא אוקמתא דאביי וכיון שכן י"ל דלא סבירא לן בהא נמי כאביי דקס"ד דאבא שאול בכל לשון נאמנות אמרה ואיהי גופיה מדחק הוה דחיק ליה כי היכי דתיקום מתני' כותיה כדאמרי' בעלמא אלא מתני' אמאן תרמי' ואמרי' נמי אם כן גרעו פסלו מאן קאתני לה כדמפרשי' בדוכתא הלכך כיון דאידחיא דאביי יש לנו לומר דאבא שאול לא אמרה בנאמנות מפורש שכיון שכתב נאמנות מפורש עקרא לההיא תקנתא דרבנן ואי בעי למיתן נכסים לאחרים הרשות בידו והיינו דלא מסיימין התם מתני' דלא כאבא שאול אלמא אבא שאול כסתם מתני' סבירא ליה וכיוצא בזו במסכת זו בפירקין דלעיל לימא ר' יוסי הגלילי לית ליה דר' אחא דאי אית ליה בדיני נפשות נמי משכחת לה ובפ' אחד דיני ממונות אמרי' מאומד בדיני נפשות לא אמרי' הא בדיני ממונות אמרי כמאן כר' אחא וקשייאן אהדדי אלא דמעיקרא הוו דחקי מילתיה דרבי אחא ומוקמי ליה דוקא בדיני ממונות כי היכי דתיקום מתני' כוותיה דאי לא מתני' מני והדר כי אתוקמא מתני' התם במילי אוחרי הדרינן לפשטיה דמלתא דר' אחא אפי' בדיני נפשות אמרה וכאלה רבות בתלמוד אבל ר"ח ז"ל אמר ואע"ג דחזינן דלא עמדה דר' שמעון כאבא שאול ורבנן כרבנן לא איפריכא והוא דחה משנתנו מקמי דאבא שאול ואמר שאין נאמנות מועיל מן היורשין אלא בהני מילי דמתני' כגון שנעשית אפטרופא וכיוצא בה למגבא כתובתה לא מהני אלין מילי עד דפירש דהימנא למגבא ועלה קתני מה אעשה שהרי אמרו חכמים וכו' כל אלו דברי ר"ח ז"ל והוא עצמו מודה שלא חלק אבא שאול אלא מפני שאין הנאמנות מפורש לגבות מן היורשין ולא סמך רבינו ז"ל בדבריו מפני שכל עיקר הנאמנות בין ממנו בין מן היורשין משום גביאת כתובתה עשאוהו מתחלה כדאמרי' התם דמסקא אדעתא דלמא מצטריכנא זוזי ושקילנא מידי מכתובתאי וזה רמוז שם בהלכות ולפי זה אפשר עוד לפרש דאי סלקא דעתי' דאביי דאבא שאול פליג אמתני' סבר לה דפטורא על אפטרופא היא וכיון דאידחא אוקמתיה דאביי ואתוקם פטורא דמתני' דמשום פוגמת היא אשתכח דלא פליג עליה אבא שאול דאיהו ודאי לא קאמר אלא שאין תקנתם של יתומים נעקרת בסתם עד שיפרש ולעולם לא דחי' סתמא משום דחוי דגמרא בכה"ג ומה שכתב ה"ר משה ז"ל שהרי מצינו מקום שחמור דין היתומין מדין הלקוחות בשטר שיש בו נאמנות וכדאבא שאול בן אימא מרים גם זה אינו נכון שהרי כמו שאמר אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כך אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה ואם תנאו אינו מועיל לעקור תקנת היתומים היאך יועיל לעקור תקנת הלקוחות שיש לחוש בה לקנוניא ואבא שאול ודאי כי נקט יורשין רבותא קא משמע ולמחשבינהו לתרוייהו לא בעי דאטו כי רוכלא ליחשוב וליזיל וכן מה ששנינו ר' שמעון אמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה ה"ה ללקוחות וכל דכן הוא ולא הסכים יפה לשמועה וכמה דעתו הפך בזה מדעת הגאונים ז"ל כי דברי כל הגאונים פה אחד בחבוריהם שאינו נאמן ללקוחות אפילו כתב לו נאמנות מפורש ואני אפרש דעתם בפרק הכותב ב"ה: